top of page

לומדים

עושים

מדברים

 

 

למעלה מ-1000 בתים  נהרסים כל שנה ע"י המדינה, בכפרים המוכרים והלא מוכרים . 

 

המדינה נמנעת מלהכיר בכפרי הבדואים. מרבית הכפרים הם כפרים היסטוריים, הקיימים מלפני קום המדינה, השאר הוקמו ע"י המדינה בשנותיה הראשונות.

מדיניות אי ההכרה לא מאפשרת לבדואים דרך חוקית לבנות את חייהם וביתם.  

 

 

על כן זהו הרס לשם הרס, ללא מתן פתרון מעשי.

מדיניות ההרס היא אכזרית.

האוכלוסייה הבדואית חיה בנגב עוד מלפני הקמת המדינה ומהווה היום כשליש מתושבי הנגב.

היום האוכלוסייה הבדואית חיה בשטח המהווה רק 3.5% משטח הנגב. מטרת מדיניות חוסר ההכרה וההריסות היא לצמצם את האדמות של הבדואים ל 2%.

 

 

הנגב רחב ידיים- ובו 150 ישובים קהילתיים ליהודים, נכון להכיר גם ב-35 הישובים הבדואים.  

 

 

 

גם לבדואים, כמו לכל אזרח במדינה מגיע פתרון צודק, הוגן ומוסכם לבניית חייהם, כחלק לגיטימי בחברה.

יש להכיר בישובים הבדואים ולתכנן אותם ע"פ הצרכים של התושבים.

 

ניתן לראות את הסוגיה כמורכבת משפטית, פוליטית ותכנונית, אך אנחנו כאן כדי לשנות את המציאות העגומה - מציאות שמחלישה את כל אוכלוסיות הנגב ופוגעת בזכויות אדם. 

מציאות שהולכת להשתנות- למציאות של חברה של כולם, מציאות של בניה.

 

אנו מזמינים אתכם ללמוד עוד ולהצטרף אלינו לעשייה. 

bottom of page