הנגב הוא הכפר של כולנו

לכבוד חברי הכנסת אנשי ציבור ותקשורת, שלום רב

היום (השבוע) המדינה הרסה את ביתם של ........... בכפר ............. הבית שימש כביתם של (בני הבית). המדינה הרסה את ביתם למרות שאין למשפחה אלטרנטיבות מגורים, ועתה הם נאלצים לבנות שוב את ביתם ללא אישורים, ולחיות שוב עם איום ההריסה, שכן גם אין דרך לקבל אישורים לבניית בית בכפר שלהם.

הכפר שבו הם גרים קיים כבר מאות שנים (הוקם על ידי המדינה בשנות החמישים, כאשר נדרשו תושבי הכפר לעזוב את אדמותיהם ולעבור למקום זה). המדינה מתעקשת על מדיניות של אי הכרה (מניעת תכנון), ובכך מונעת מכל תושבי הכפר, וכל תושבי הכפרים הערבים בנגב, זכות לקבל אישור לבניית ביתם. מטרת מדיניות אי ההכרה היא "לשכנע" את תושבי הכפרים לעזוב את הכפר ולהצטרף לתושבי העיירות הערביות בנגב. (מטרת מדיניות של מניעת תכנון היא "לשכנע" את תושבי הכפרים לקבל תכנון עירוני צפוף, ולהצטרף בכך לגורל העיירות הערביות בנגב) אולם לאחר עשרות שנים, המדינה עצמה מודה בכישלון העיירות – צפיפות גבוהה, אבטלה ועוני הקשים ביותר במדינה, והרס חברתי. וגם אילו רצו תושבי הכפר לעבור ליישוב עירוני ערבי בנגב – זו לא אפשרות אמיתית, שכן בישובים הללו אין אפילו מספיק מגרשים לבני המקום. 

​

הרס הבית של ............ מצטרף להרס של עוד 1600 בתים בכפרים הבדואים בשנה האחרונה. הרס של בית הוא הרס של משפחה. הרס בית ללא פתרון אמיתי למשפחה, הוא אלימות של המדינה כלפי אזרחיה. אני מבקש/ת ממך להתייחס ברצינות לסוגיה, ולפעול למען שינוי המדיניות כלפי אזרחי ישראל, תושבי הכפרים הערבים בנגב. אשמח לקבל עדכונים לגבי פעולתך בסוגיה.

בברכה, 

​